Make your own free website on Tripod.com

 

 


סיפורי  חתולים

 

*    מדוע החתול מגרגר?

*    האם חתולים רואים צבעים?

*    כיצד מצליח החתול ליפול על רגליו?

*    מדוע אוהב החתול שילטפו אותו?

*    מדוע דורך החתול במקום ברגליו הקדמיות כשהוא יושב עליך?

*    מדוע בעלי חתולים בריאים מאנשים אחרים?

 


 


מדוע החתול מגרגר?

 

 

לכאורה, התשובה ברורה לגמרי. חתול מגרגר הוא חתול מרוצה. זה וודאי ההסבר. אכן אין זה נכון. תצפיות חוזרות ונשנות גילו שחתולים הסובלים כאבים חזקים, חתולים פצועים, חתולות בזמן המלטה ואפילו חתולים גוססים, מגרגרים לעיתים קרובות גרגור ארוך וממושך. נכון, כמובן, שגם חתולים מרוצים מגרגרים, אולם שביעות רצון אינה המצב היחיד המעורר גרגור. הסבר מדוייק יותר המתאים לכל המקרים הוא שהגרגור מבטא מצב רוח חברותי וידידותי, ויכול לשמש למשל, כאות מחתול פצוע לוטרינר המבטא צורך בידידות או כאות לבעלים המביע תודה להענקת ידידות.  חתולים מגרגרים לראשונה כשהם בני שבוע ומשתשמים בגרגור שעיקר כשהם יונקים מן אימם. הגרגור משמש כאות להם שהכל כשורה ושאספקת החלב מגיעה ליעדה. היא יכולה לשכב בשקט ולהאזין לגרגורים אסירי תודה, ולדעת בלי להסתכל שדבר לא השתבש. האם מצידה מגרגרת לגוריה כשהם ניזונים ומודיעה להם שגם היא נמצאת במצב רוח רגוע, ומוכנה למלא את צורכיהם. השימוש בגרגור אצל חתוילם בוגרים (ובין חתולים בוגרים ובני אדם) הוא כמעט בוודאות משני ושואב קשר ראשוני זה של הורים צאצאים.

הבדל חשוב בין חתולים קטנים, כמו המינים הביתיים שלנו, לבין חתולים גדולים כמו אריות וטיגרסים, הוא שהאחרונים אינם מסוגלים לגרגר כהלכה. הטיגריס יברך אדם ב"גרגור חד סטרי" ידידותי – מן המהום גרוני רוטט – אך הוא אינו יכול להפיק את הגרגור הדו סטרי של חתול הבית, שקולו מחרחר, נשמע לא רק עם כל נשיפת אוויר (כמו אצל הטיגריס), אלא גם עם כל שאיפה. מקצב השאיפה / נשיפה של הגרגור מהחתולים יכול להתבצע גם כשהפה סגור בחוזקה או מלא בפטמה, ובתנאים מתאימים הוא יכול להמשך שעות רבות ללא הפסקה. מבחינה זו יש לחתולים קטנים ייתרון על קרוביהם הענקיים, אולם לחתולים הגדולים תכונה אחרת המפצה על כך – הם יכולים לשאוג. וזהו דבר שחתולים קטנים אינם יכולים לעשות.

לתפריט

 

האם חתולים רואים  ?

 

התשובה היא כן, אך לא היטב. במחצית הראשונה של מאה זו היו המדענים משוכנעים כי חתולים הם עיוורי צבעים לגמרי, ומומחה אחד ניסח מחדש את הפתגם הידוע "בלילה כל החתולים אפורים". בזו הלשון, "ביום ובלילה כל החתולים רואים אפור". זו הייתה הגישה המקובלת בשנות הארבעים אולם בעשורים האחרונים בוצעו מחקרים מדויקים יותר וכיום ידוע שחתולים לא יכולים להבחין בין צבעים מסוימים, אך ככל הנראה לא בדיוק רב.

הניסויים המוקדמים יותר לא הצליחו לחשוף את ראיית הצבעים של החתול משום שבבדיקות האבחנה מיהרו החתולים להיצמד להבדלים דקים במידת האפרוריות של הצבעים, ואז סירבו לנטוש רמזים אלה שהוצגו בפניהם שני צבעים שמידת האפריוריות שלהם זהה בדיוק. לכן, הניבו המבחנים תוצאות שליליות. מחקרים שנערכו לאחרונה תוך שימוש בשיטות מתוחכמות יותר, הצליחו להוכיח שחתולים יכולים להבחין בין אדום לירוק, אדום וכחול, אדום ואפור, ירוק וכחול, ירוק ואפור, כחול ואפור, צהוב וכחול וצהוב ואפור. עדיין יש מחלוקת באשר לכושרם להבחין בין זוגות צבעים אחרים. למשל, מומחה אחד מאמין שהם יכולים להבחין גם בין אדום וצהוב, ואחר טוען שלא.

תהיה תוצאת הבדיקות האלה אשר תהיה, דבר אחד ברור, צבע אינו חשוב בחיי החתולים כפי שהוא חשוב  בחיינו. עיניהם מכוונות יותר לראיה באור עמום כשהם זקוקים רק לשישית מן האור הנחוץ לנו כדי להבחין באותם פרטים של תנועה וצורה.

לתפריט

 

 

כיצד מצליח החתול ליפול על רגליו?

 

אף שחתולים מצטיינים מאד בטיפוס, הם בכל זאת נופלים מידי פעם, וכאשר זה קורה נכנס "רפלקס ההתיישרות" מיוחד לפעולה מיידית. בלעדיו יכול החתול לשבור את מפרקתו בקלות רבה.

כשהחתול מתחיל ליפול, וגבו מופנה כלפי מטה, מתחילה תגובת חתול אוטומטית בקצה הקדמי של הגוף. הראש מסתובב ראשון עד שהצוואר זקוף ואז הרגליים הקדמיות מתקרבות אל הפנים, נכונות להגן עליהם, מפני כוח ההתנגשות. (מהלומה על סנטרו של החתול מלמטה עלולה להיות חמורה במיוחד) לאחר מכן מתפתח החלק העליון של עמוד השדרה , וכך מסתובבת המחצית הקדמית של הגוף ומתיישרת עם הראש. לבסוף הרגליים האחוריות מתקפלות למעלה כך שכל ארבע הגפיים מוכנות לנחיתה, ותוך כדי כך מפתל החתול את חלקו האחורי של גופו כדי ליישרו עם החלק הקדמי. לבסוף, ממש לפני הנגיעה בקרקע הוא מותח את כל ארבע רגליו את הקרקע ומקשת את גבו, כדי להפחית את עוצמת המגע.

בזמן ביצוע של ההתקפלות הזו מסתובב הזנב המוקשה כמו מדחף, ופועל כאמצעי לאיזון נגדי. כל זה מתרחש תוך שבריר שניה, ונדרש סרט בהילוך איטי כדי לנתח שלבים מהירים אלה של תגובת ההתיישרות.

 

לתפריט

 

 

 מדוע אוהב החתול שילטפו אותו?

 

משום שהוא רואה בני אדם "אמהות חתולות". האם מלקקת את גוריה ללא הרף בימים הראשונים לחייהם, ומגע יד מלטף על הפרווה יוצר תחושה דומה לזו של ליקוק חתולים. עבור החתלתולים, החתולה האם היא "המזינה, המנקה והמגינה". מאחר שבני האדם ממשיכים לעשות כל זאת עבור חתולי השעשועים שלהם, גם לאחר שהם גדלים, החתולים המבויתים לעולם אינם מתבגרים לגמרי. הם מגיעים לממדים מלאים ולבגרות מינית, אך נשארים גורים בנפשם בנוגע לבעליהם. זו הסיבה שחתולים - גם חתולים זקנים ממשיכים לבקש תשומת לב אימהית מבעליהם, מתרפקים עליהם ומביטים בהם בערגה, ומחכים ליד דמות האם שתתחיל שוב לפעול כלשון ענקית, ותחליק ותבריש את פרוותם. פעולה גופנית טיפוסית מאד שחתולים מבצעים כשמלטפים אותם, כאשר הם מברכים את אמהותיהם, היא הזיקור הנוקשה של הזנב. תנועה זו טיפוסית לגורים צעירים המקבלים טיפול מאמהותיהם האמיתיות, והיא מזמינה את האם לבדוק את איזור פי הטבעת שלהם.

 

לתפריט

 

 

מדוע דורך החתול במקום ברגליו הקדמיות כשהוא יושב עליך?

 

כל בעלי החתולים מכירים תופעה זו, המתחילה כשהחתול מזנק למעלה ומתמקם בזהירות בחיקם. לאחר הפוגה קצרה הוא מתחיל ללחוץ כלפי מטה, תחילה ברגל קדמית אחת ואחר כך בשניה, כשהוא עובר מרגל לרגל בתנועת לישה או רמיסה קצבית. הקצב הוא איטי ונחוש, כאילו שהחתול מודד זמן בהילוך איטי. כאשר עוצמת הפעולה מתגברת אפשר לחוש בדקירת הציפורניים. בשלב זב בעל החתול בדרך כלל מתרגז ומגרש את החתול, או מרים אותו בעדינות ומניח אותו על הרצפה. החתול נסער בעליל מדחייה זו, והבעלים מתרעמים לא פחות כשהם מסלקים מעצמם כמה שערות חתול, ומגלים שהחתול נזיל ריר בזמן שדרך במקום. מה פירושו של כל זה?

כדי לגלות את התשובה יש להתבונן בגורים כשהם ניזונים מפטמת האם. שם אפשר לראות אותם בפעולה בדיוק, כשכפותיו הזעירות של הגור לשות בעוז את בטנה של התחולה. אלה התנועות הממריצות את זרימת החלב אל הפטמה, והזלת הריר היא חלק מן הצפייה הלהוטה למזון ערב לחיך. "דריכת חלב" זו כפי שהיא מכונה, נעשית בקצב איטי מאד של דריכה אחת בכל שתי שניות בערך, והיא מלווה תמיד בגרגור רם. את מה שקורה כשחתול בוגר דורך על חיק בעליו, יש לפרש לפיכך, כגילוי של התנהגות תינוקית. כאשר בעל החתול יושב בתנוחה רגועה, הוא משדר ככל הנראה אותות האומרים  לחתול "אני אמך השוכבת בשקט ומוכנה להניק אותך". בתגובה חוזר החתול הבוגר לימי ינקותו וכורע עליך, כשהוא מגרגר בסיפוק ומחקה את התנועות הממריצות את זרימת החלב.

מבחינתו של החתול, זהו רגע חמים ואוהב, וסילוקו על ידי בעליו השרוט וודאי תמוה מאד בעיניו. שום אמא חתולה טובה לא היתה מתנהגת בצורה שלילית כזו. אנשים מגיבים בצורה אחרת לגמרי. בעיני החתול הם בבירור דמויות אימהיות, מאחר שהם אכן מספקים חלב (בצלחת) ומזון אחר, ואכן מתיישבים וחושפים את חיקם בצורה מזמינה, אך ברגע שמתעוררת התגובה הילדותית של דריכת החלב, הם מתרגזים באופן פתאומי ובלתי מובן לחלוטין, ומסלקים מעליהם את הגור המדומה.

זוהי דוגמה קלאסית לאופן שבו עלולים יחסי הגומלין בין בני אדם וחתולים להוביל לאי הבנה. נוכל להימנע מאי הבנות רבות אם ניקח בחשבון שחתול בית בוגר נותר גור בהתנהגותו כלפי בעליו דמוי ההורה.

 

לתפריט

 

 

מדוע בעלי חתולים בריאים מאנשים אחרים?

 

השאלה עשויה להישמע מוזרה, אך ישנן הוכחות רבות המעידות על כך שגידול חתולים טוב לבריאות. בעלי חיות השעשועים, המואשמים לעיתים תכופות ב"לכלוך הסביבה עם בעלי החיים שלהם"  יתנחמו אותי בידיעה כי מתנגדי בעלי החיים ימותו צעירים יותר.

יש לכך שתי סיבות. ראשית, ידוע כי המגע הגופני הידידותי עם חתולים מפחית בפועל את המתח אצל בני האדם. היחסים בין האדם והחתול נוגעים ללב, תרתי משמע. החתול מתחכך כנגד גוף בעליו, וזה מלטף את פרוות החתול ומשתעשע בה. כשחיברו בעלי חתולים למכשירים המודדים את תגובותיהם הפיזיולוגיות, התגלה כי מערכות הגוף שלהם נרגעות במידה רבה כשהם מתחילים ללטף את חתוליהם. מתחיהם מתפוגגים וגופם מתרפה. ריפוי חתולי זה הוכח למעשה במספר מקרים שבהם חל שיפור מדהים במצבם של חולי נפש, לאחר שהתאפשר להם להימצא בחברת חתולי שעשועים.

כולנו מוצאים תחושת שחרור כלשהי ביחסים הפשוטים והכנים עם החתול. זוהי סיבה שניה להשפעתו החיובית של החתול על האדם. ואין זה רק עניין של מגע, ויהיה חשוב ככל שיהיה. זהו גם עניין של יחסים פסיכולוגיים הפטורים מן הסיבוכים, הבגידות והסתירות המאפיינים יחסים בין בני אדם. כולנו נפגעים מידי פעם ביחסי האנוש שלנו, חלקנו בצורה קשה, אחרים בצורה קלה יותר. אנשים עם צלקות נפשיות קשות מתקשים לעיתים לתת שוב אמון באדם אחר. יחסים עם חתול יכול להשפיע בצורה חיובית על אנשים כאלה, ואפילו להחזיר להם את אמונם בבני אדם, להפיג את מרירותם וחשדנותם ולרפא את הצלקות הנסתרות. מחקר מיוחד שנערך בארצות הברית גילה לאחרונה שעבור אנשים שחלו במחלת לב כתוצאה ממתח, יכולה חברתו של חתול לקבוע את ההבדל בין חיים לבין מוות, משום שהיא מורידה את לחץ הדם ומרגיעה את הלב המאומץ.

 

לתפריט